55

סאם שמעה כמה ענפים נשברים במרחק מה ממנה בתוך היער. אז ראתה נקר שמתעופף מעליה ונוחת על ענף על העץ בצילו ישבה. הדפיקות של מקורו כנגד גזע העץ העלו במוחה דימויים חדשים. הדפיקות על דלת ביתה כשעה לאחר השיחה עם מוקד החירום הקפיצו אותה מחלומות בהקיץ, ובפתח הדלת עמד חוקר משטרתי, לבוש במדים כחולים ונושא תג זיהוי עם שמו: בן כהן.

3 woodpecker

54

ההתמודדות החוזרת עם החוסר, אחרי שכבר הניחה שמצאה את האושר, טילטלה את עולמה. ועל אף שהיעלמותו של ג'ק היתה מפתיעה, כניסתו של בן לחייה הגיעה באופן מפתיע עוד יותר. הוא הגיע מייד אחרי שהודיעה על היעלמותו של ג'ק למוקד החירום.

"ומתי היתה הפעם האחרונה שראית אותו?", שאלה המוקדנית במוקד החירום.

"לפני רבע שעה בערך", אמרה סאם.

"אני מבינה", השתהתה המוקדנית. "תסלחי לי אם אני נשמעת מטופשת, אבל האם אמרת כרגע 'רבע שעה'?".

סאם חשבה על זה. זה באמת נשמע מטופש. אבל זו היתה המציאות.

"כן", אמרה לבסוף.

"המממ…", אמרה המוקדנית. "אני מבינה. ו… איפה הוא היה כשראית אותו בפעם האחרונה?".

"פה", אמרה סאם, "בבית שלנו".

"אתם גרים יחד?", שאלה המוקדנית.

סאם התיישבה על שרפרף ליד הטלפון. לא היה לה ממש חשק לשיחה הזו.

"תראי", היא אמרה, "זה מאוד פשוט. רגע אחד הוא עמד מולי במטבח ובשנייה אחרי זה הוא פשוט נעלם. ככה. באוויר".

מהצד השני של הקו היה שקט. אז אמרה המוקדנית: "הזזת משהו או נגעת במשהו מאז?".

"לא", אמרה סאם, די בחשש, כי לא זכרה בבירור. למרות שהיה לה זיכרון די טוב, לא היתה בה הנטייה לזכור פרטים טריוויאליים זניחים, כמו על איזו מרצפת היא דורכת כשהיא הולכת או באילו אצבעות היא לא משתמשת כשהיא מורידה את המים בשירותים.

toilet-flush

53

רוחות שלהי החורף שככו אז, ובמקומן מילאו את חלל דירתם אבקני פרחים זעירים, ריחות פריחה והתחדשות של אביב. סאם בהתה דרך חרכי התריס אל החצר, התמקדה ברוח הלבלוב הכללית של העונה ושקעה לאיטה בהשאה עצמית. היא הפנימה את משמעות התקופה והניעה את עצמה להתחדשות פנימית. מערכת היחסים שרקמה עם ג'ק התפתחה מהתחייבות קורקטית על חוזה שכירות משותף לחברות אמת. השבועות בהם למדו להכיר זה את זו הפכו לחודשים של חיזור עדין ורך, בו למדה סאם להכיר את מורכבות נפשו של ג'ק, והוא מצידו קיבל את פשטות מחשבתה. זו היתה אהבה אמיתית. הם חיו יחד שנתיים תמימות עד אותו יום ארור. היא זכרה כל פרט, גם היום, גם אחרי למעלה מעשרים שנה. חוץ מטבעה של האירוניה, להיות שליחה נאמנה של צחוק הגורל עצמו, חשבה סאם, כשהיא תופסת אותך ברגעים הכי לא נוחים נוספת לה גם הפתעה. וג'ק נעלם באוויר של חלל המטבח שלהם באבחת הפתעה מוחלטת. הוא נגוז בבת אחת, התפוגג לתוך האין.

smoke-cloud

52

סאם התרוממה מקצה המרפסת והתקדמה לכיוון היער. היא היתה חייבת להרגיש עוד קצת מהטבע שסביבה כדי לוודא כי מה שהיא עומדת לעשות הוא אכן הדבר הנכון. היא ליטפה את מעקה המרפסת והרגישה את מרקם העץ ממנו היתה עשויה. היא הביטה לשמיים. העונות מתחלפות, חשבה. גם אז, לפני עשרים שנה, התחלפו העונות, נזכרה. היא עצרה לפני אחד העצים והביטה אל צמרתו כאילו חיפשה אישור לזכרונותיה. היא התיישבה ונשענה על גזעו. היא חשבה על היום ההוא, בו נעלם ג'ק.

7281646612_965f35d01d_o

51

"זה בקשר לדירה", היא אמרה.

"כן", אמר, וקולו היה חם. "אני ג'ק".

"סאם", היא השיבה. "אתה מחפש שותף, נכון?".

ג'ק הינהן והרים חצי גבה.

"אני רק מוודאת", אמרה סאם וחייכה.

היא נכנסה פנימה. שתי דקות של סיבוב מהיר בין קירות הדירה הבהירו לה כי המקום פשוט נולד להיות שלה.

Screen Shot 2013-07-12 at 5.23.15 PM

50

דקה לאחר מכן הוא פתח בפניה את הדלת, ועיניה של סאם ננעצו בגרגרתו. הוא היה גבוה ממנה בראש ומבוגר ממנה בעשרים שנה. היא חשה כיצד הוא מסתכל עליה והרגישה נבוכה כאילו הוא מבקר אותה על מעשה שעדיין לא עשתה. הוא לא אמר מילה. סאם הרימה את עיניה אל פניו.

Screen Shot 2013-07-12 at 5.22.20 PM

49

באחד משיטוטיה בחיפוש אחרי דירה ברחביה של רשת הרחובות הטווה את העיר, ממש רגע לפני שנכנסה לאחד הבניינים, ראתה דמות מרשימה צועדת על מדרכה מעבר לרחוב. זה היה איש שמשהו בו כאילו קרא לתודעתה של סאם להביט. הוא ירד מהמדרכה אל הבניין אליו היו פניה של סאם מועדים ונכנס לאחת הדירות שבחזית. סאם חצתה את הרחוב והלכה אחריו. היא לא ידעה למה. היא לא הבינה למה. זה לא היה אכפת לה. בדיעבד, היא חשבה כשהביטה וחיפשה את האגם מולה, זו היתה נקודת המפנה בחייה, ואם היתה מבינה זאת אז או אם היה אכפת לה, חייה היו מקבלים אופי שונה לגמרי.

ואולי טוב שכך קרה.

Screen Shot 2013-07-12 at 5.15.21 PM

48

היא היתה בת עשרים אז, והנטל של שכר הדירה איים להתקשר בעצמו למנהל הבנק שלה. היא נכנסה אל חדרה והתחילה לארוז את חפציה. נוסף על כך שבעל הדירה החליט להעלות את דמי השכירות בשיעור חד, לאחר שבועות של חיפוש כושל אחרי דירה חדשה, וכשמועד פקיעתו של חוזה השכירות שלה מתקרב בקצב הולך וגובר – היא מצאה את עצמה עומדת בפני העובדה שהיא עלולה להישאר ללא קורת גג. עכשיו, על המרפסת בבקתה שלה ביער, הבינה סאם שזו היתה התקופה בה התהווה סיפור חייה. דירה בשכירות נמוכה או אפילו עם שותף היתה הפתרון, אלא שהזמן המשיך ודחק בה. חלק מהדירות שראתה היו פשוט יקרות מדי; לחלק מהמקומות אליהם הגיעה אי אפשר היה לקרוא בשם "דירה" ובוודאי לא "בית", ובשאר המקומות השותפים הפוטנציאליים היו אנשים לא נעימים.

Screen Shot 2013-07-12 at 5.13.29 PM

47

הרוח פרעה קלות את שיערה, וקווצה ממנו נעה מול עיניה. היא נתלשה באחת מבהייתה. ראשה כאב במקצת והיא המשיכה לשבת ולחשוב על הבקתה בה חיה. זכרונותיה צפו ועלו בלי שרצתה, והיא נזכרה בחצי חיוך בדירה הראשונה ששכרה בחייה. זו היתה דירת-גג מרהיבה בבניין בן שלוש קומות, שנבנה בשכונת באוהאוס ישנה על אחד ממדרונותיה של העיר. סאם אהבה את הדירה בשל החלונות הגדולים, אבל בעיקר בזכות שרשרת המרפסות שהקיפה אותה. את הכניסה לבניין עיטרו שני עצי דקל סגו תמירים. בזכות מיקומו במעלה צלעו של ההר, נפרש אל מול הבית נוף יפהפה של מפרץ טבעי ואוקיינוס כחול. אולם על גובהו המרשים של הבניין העיב חיסרון מהותי אחד: את הפנורמה המרהיבה הסתיר בית אבות סיעודי מכוער, שנבנה בסגנון אדריכלי פוסט-מודרני, חריג לשכונה הוותיקה. אבל לסאם זה לא הפריע כלל. פיסות השמיים הכחולים והים שהצליחו להסתנן בעד האורבניות המקומית היוו עבורה מקום מפלט מעת לעת מהרעש הלבן של חיי היום-יום, וזה הספיק לה.

Screen Shot 2013-07-12 at 5.12.30 PM

46

עכשיו היא כבר ידעה מה זאת רוח, מה היו החלקיקים המרכיבים את האוויר הנע ואיך ההבדלים בין הלחצים השונים באטמוספירה יוצרים אנרגיה קינטית. עכשיו היא גם היתה מסוגלת להבין את תגובתו של אביה, שלא יכול להסביר לה את כל העניין הזה אז, על הגבעות.

nIIwCFU

45

סאם השתתקה. אין בעיה, חשבה בליבה, אני אגלה לבד. והיא הקדישה לנושא עשר דקות תמימות. היא ניסתה להבין לבדה, אך מוחה של הילדה הקטנה היה עסוק בטרדות קשות יותר, והיא פנתה להתעסק עם הצעצועים שלה. את השאלה על מקור הרוח קיטלגה בארכיוני תודעתה לרגעים מאוחרים יותר בחייה.

six_year_old_girl_down_hill_winnipeg_canada_WV06553

44

אביה ידע את התשובה. הוא הכיר את התשובות להרבה מאוד שאלות. אלא שלא תמיד היה בו את הרצון להסביר וללמד. למען האמת, הודתה סאם, הוא כמעט אף פעם לא הסביר ולימד. הוא היה אוטודידקט ודגל באסכולה כי על העגל לרצות לינוק יותר משהפרה צריכה לרצות להניק, ובכלל – העגל צריך למצוא את התשובות לבד. ואם ירצה, הוא נמצא כאן לרשותו כדי להגיד לו איפה התשובות לא נמצאות ובאיזה מקום לא לחפש.

"מה את חושבת?", הוא שאל אותה בתגובה. "איך האוויר זז?".

Dad-Daughter

43

רוח קלה החלה לנשב והתנפצה על פרצופה, וסאם כיווצה את עיניה עד כדי חריצים צרים. כל מה שצדו אישוניה מהנוף שנפרש מולה היה מכוסה במעטה מטושטש של ריסים. אבל מוחה לא שעה אל התמונה. הוא היה עסוק בשליפת זכרונות ממאגריו ושליחתם אל תודעתה של סאם. זו לא היתה הפעם הראשונה בה התמודדה סאם עם צורך למלא חוסר. הרוח שהתגברה ורעמה כעת באוזניה הזכירה לה את ימיה כילדה, על הגבעות המוריקות שמחוץ לעיר, שואלת את הוריה מאין מגיעה הרוח. במבוכה קלה היא העלתה בעיני רוחה את מבטו המבולבל מעט של אביה ואת ההתנצלות הקלה שסיפקה אמה.

"הרוח", אמר אביה, "תמיד היתה פה. זה רק אוויר שזז".

"אבל", הקשתה סאם, "איך הוא זז?".

Untitled_1_copy

42

סאם התיישבה על שפת המרפסת ובהתה. עיניה היו נשואות אל העמק שמולה, אך היא לא הביטה בו. מבטה צף באוויר, ומחשבותיה נדדו בזמן. הסתלקות המראָה של חייה הותירה בה מקום ריק, חוסר אותו הרגישה כי היא צריכה למלא. שוב.

Screen Shot 2013-07-12 at 4.59.08 PM

41

היא הרימה את ראשה מהמכשיר שאחזה בידה והסתכלה סביב. חפציה ארוזים בתרמיל, היא היתה לבושה, הבקתה נקייה כפי שמצאה אותה ביום בו הגיעה אליה. הדבר היחיד שהיה שונה היה הנוף שנגלה לעיניה כשיצאה אל המרפסת. העמק המרהיב שהיה פרוש שם בדרך כלל היה עכשיו אדיר עוד יותר, עמוק שבעתיים וחסר כל טיפת מים. ההתרוקנות הפתאומית הזו היתה בדיוק מה שחיפשה. תחושת המלאוּת איתה הגיעה פינתה את מקומה למחשבות והבנות, לרגשות ותובנות, ומייד לאחר מכן קינן בה הרצון להתמלא מחדש. בשעות הבוקר המוקדמות היתה נוהגת לרדת אל חופו של האגם, להביט בהשתקפות שלה במים, להתבונן בעצמה. האגם היה המראה של חייה. ועכשיו הוא התרוקן.

no-reflection

40

כשלחצה על כפתור הניתוק הרגישה סאם שהיא מפעילה עליו קצת יותר מדי לחץ. חוץ מזה, חשבה בשבריר של רגע, זה בכלל לא כפתור. זה מסך מגע, ולכן לחיצה היא לא העניין. העניין הוא המגע. יותר מדויק: הכוונה שבנגיעה. סאם התכוונה לנתק את השיחה, וזה מה שהיה חשוב.

משהו בכל העניין הזה של טלפון סלולרי לא הסתדר לה. היה שם משהו שלא התיישב נכון עם הסדר הבריא של הדברים. משהו באורגונומיה גרם לה לאורגונומטריה, ומסכי נגיעה לא הוסיפו לה נחת.

facetime

38

סאם הציצה פנימה אל פתח הניקוז והקשיבה לקולות המים המתרחקים.

"זנון?", היא קראה פנימה בנימה מהוססת.

זה הצחיק אותה לרגע קט, והיא חייכה לעצמה חיוך שרק היא הבינה את חשיבותו. אז היא מחקה את חיוכה והביטה אל הבקתה. הבקתה היתה במרחק אדיר ממנה, ובגובה רב. העמק העצום שהשתרע סביבה נדמה היה לה לפתע כמו לקוח מסרט בדיוני. קבוצה של ציפורים התעופפה במרחק אל אחת מצמרות העצים. בבת אחת הרגישה סאם צורך עז להתלבש. היא חשה כאילו כל ההרים והעצים סביב מה שהיתה שפתו של האגם מביטים בה מרחוק ומצביעים עליה בלעג. היא הרגישה קטנה וחסרת אונים.

valley02

37

אולם למרות שמיהרה והחישה את צעדיה, היא לא הספיקה. היא מצאה את עצמה רוכנת על ברכיה וידיה בתחתיתו של עמק רחב ועמוק, סביבה כמויות גדולות של בוץ, טין ורפש ועורה החלק מטונף בכתמים רכים ולחים של בוצה. אלפי דגים ודגיגונים קיפצו סביבה בחוסר ישע ולידה מתפוגגת מערבולת עלובה, שהזרימה את שארית המים דרך פתח מתכתי עגול ורחב בקרקעית של מה שהיה האגם.

Annual+Mud+Day+Celebration+Lets+Kids+Get+Dirty+5Qy0OZlX5oDl

36

היא המשיכה ללכת לכיוון המים. על מצחה ומעל שפתה העליונה החלו להצטופף קבוצות מיקרוסקופיות של אגלי זיעה זערוריים, וגם הם צפו בקו החוף שהמשיך להתרחק. סאם הגבירה את קצב הליכתה, עוד משהו שזנון לא חשב עליו. הוא גם לא חשב על כך שהאגם ששכב מול סאם פשוט הלך ונעלם, כאילו התייבש, כאילו התרוקן באופן פתאומי. סאם כאילו רדפה אחריו, מנסה לתפוס את קו החוף, להשיג את הגלים המתרחקים ממנה. האגם הלך והתכווץ במהירות אדירה, מרעיד את האדמה שסביבה, מזעזע את השיחים והעצים הנמוכים שעמדו לידו ומשקשק את החצץ וחלוקי האבנים על הקרקע. סאם הביטה בו כשהפך לאגמון ואז לשלולית קטנה. היא דישדשה בבוץ, מנסה באדיקות להרגיש קצת מים בעוד גופה נכנע לרעד שעלה מן האגם. שיערה התנופף ברוח כשצעדה, שדיה היטלטלו מצד לצד כשהגבירה את קצב פסיעותיה ונדמה היה שכל קימורי גופה וחמוקיה הודגשו ונמחקו בעת ובעונה אחת.

lake-shore-olympic-park_17327_600x450

35

היא הביטה לאחור. היא אכן התרחקה מהמרפסת. הפרכת הפרדוקס של זנון מבוססת על עיקרון. זנון טען כי סאם תצטרך ללכת אינסוף צעדים כדי להגיע לאגם. אבל סאם הבינה כי יהיה מה שיהיה – את הדרך היא תצטרך לעשות בזמן מאוד מוגדר, ולכן המשימה תושלם. ואם המשימה תושלם, היא תגיע אל היעד.

pine-forest-lake-235299

34

סאם נעמדה. היא הטתה את אוזנה והצליחה לשמוע רחש, מין רעדוד מרשרש מכיוון קו החוף. היא השקיפה למרחק ולא הבחינה בדבר למעט אדוות הגלים הנמוכה, הנשברת בדכי אל החוף. היא החלה לצעוד לכיוון המים, ולאחר חמש דקות הליכה היא עצרה במקומה. חמש דקות הליכה ממרפסת הבקתה הציבו אותה בדרך כלל בעומק מים שהגיעו לה עד הטבור. אבל אחרי חמש הדקות האחרונות קו המים נשאר באותו המרחק כשהיה.

Nature_Other_Forest_Lake_030155_

33

אז אם יש אינספור נקודות שאנחנו צריכים לעבור בדרך, אמר זנון, לא רק שלא נוכל להגיע אל היעד לעולם, אפילו לא נוכל לזוז ממקומנו. אך למרות שסאם רשמה לעצמה הישג מחשבתי קטן כשהפריכה את הפרדוקס כולו וקבעה בינה ובין עצמה כי אין בכלל נקודת התחלה – כשהרוח החלה לנשב בקלילות בשעות המוקדמות של אחר הצהריים, היתה נקודת התחלה. והיא התחילה ברעד קל שעבר בגופה של סאם כשישבה על המרפסת המשקיפה אל האגם. הרעד הקליל המשיך והרעיד בקלילות מרגשת את שולחן העץ שניצב לידה, והרטיט בקלות את צמרות העצים.

Screen Shot 2013-07-12 at 4.38.42 PM

32

סאם טענה תמיד שפלפוליו הפילוסופיים של זֶנון היו קשקוש מחשבתי המבוסס על סמנטיקה. עד שפרדוקס הדיכוטומיה היכה בה בכל כוחו. הפילוסוף היווני טען כי מי שרוצה להגיע ממקום למקום לא יוכל לעשות זאת לעולם. יותר מזה: הוא לא יוכל אפילו לצאת לדרך. כי על–מנת להגיע מנקודה לנקודה הוא חייב לעבור בנקודה שלישית, בדיוק באמצע. וכדי להגיע אל נקודת האמצע הוא צריך לעבור בנקודה נוספת, בין הראשונה ובין האמצעית. וכדי להגיע אליה הוא צריך…

הנקודה ברורה.

images

31

בערך בחצי הדרך פנתה לימין ופסעה בשביל שיצרו רגליה בהליכה מדי בוקר אל תוך היער. היה משהו לא הגיוני ב"הליכת ההתייבשות" הזו בצל היער, אך סאם לא הקשיבה להיגיון. היא מצאה במעבה היער שיחי ענבה וגרגרים, כמה עצי פקאן גבוהים ועץ תפוחים בודד. היא התקדמה בין העצים נוטפת מים, מעבירה את כפות ידיה על גזעי העצים לידם חלפה, מקשיבה לקולות הציפורים, מאזינה קשב רב לחיות הבר אי-שם עמוק בתוך היער ומרגישה את הצמיחה הטבעית שמלבלבת סביבה.

הדבר היחיד שהעיק עליה מדי פעם והעיב על אושרה היה כאב ראש טורדני, שבא והלך מדי פעם.

tumblr_lylx3w7Q1L1qzvwo6o1_500

30

מימיו הרגועים של האגם ליטפו את עורה בעונג שהפתיע אותה כמעט בכל פעם. כששחתה בו עם עלות השחר הרגישה סאם כי היא מבינה את האגם לעומק. היא דימתה אותו ליצור חי והבינה כיצד הוא מרגיש כשגוף זר חודר לתוכו. היא היתה בטוחה שהיא מרגישה את התחושה הזו שלו עמוק בתוכה, באיברי מינה, ברחמה. היא שחתה בו מדי בוקר עד ששניהם התעוררו – עד שהיא הרגישה צלולה והוא החל לרגוש בגלים קלילים. אז יצאה מן המים והתקדמה בצעדים איטיים אל הבקתה.

inwater-460x304

29

אז היתה פוסעת בשלווה, רגליה היחפות מלטפות את רצפת העץ של הבקתה, אל פתח הדלת. שם, באופן קבוע, היתה עומדת עירומה ומביטה אל האגם ששכב מולה. חיות הבוקר של היער אירחו את עצמן במרפסת ותפסו מחסה מייד כשהחלה לצעוד אל מחוץ לבקתה. הן ליוו אותה במבטיהן עד שהגיעה אל מימי האגם ונכנסה לטבול בו את גופה החם.

Naked Woman Standing in Lake --- Image by © Roy McMahon/Corbis

28

היא התרוממה ממקום משכבה ובחנה את גופה בקפידה. למרבה הפתעתה, לא היתה בה חבורה אחת, לא פצע נבזה או סימנים סגולים של מכות יבשות. תרגילי היוגה והמדיטציה שנהגה לעשות בשעה שלאחר מכן היוו תרופה לכל מכאוב.

wallls.com-13837

27

את הבוקר היתה נוהגת סאם לפתוח בהתמתחות מאסיבית. אחרי חודש בערך התרגלה לשינה על מצע הזרדים והעלים ולאחר חודש נוסף כבר ישנה על משטח העץ החשוף. לאחר שפקחה את עיניה היתה סאם מותחת את ידיה מעל ראשה, פורשת את אצבעותיה בידיים וברגליים, מאמצת את כל שריריה ומשחררת בבת אחת את גופה בצעקה. תמיד בצעקה. זה היה כל כך משחרר, במיוחד כשלאחר מכן השתרר שקט מהמם, ששניותיים לאחר מכן התמלא שוב בציוצי הציפורים, שהתבלבלו מצעקתה. בכל בוקר, חשבה סאם, הן לא לומדות.

F2utV

26

בעוצמה שסאם לא היתה מוכנה לה, כמו מאחורי מסך בלתי נראה, נגלתה לפתע דמותו של בן, צועדת הישר לתוך עיגול האור הקסום. סאם עצרה מריחופה קדימה והניחה להכרתה לבהות בחיזיון באופן סטטי. בן צעד לתוך עיגול האור, וכשנעלם בתוכו – נעלם גם האור.

סאם פקחה את עיניה. היא הביטה אל האגם וניסתה להכיל את החוויה. איפשהו, היא חשבה לרגע, ראתה גם אלבטרוס, אבל היא לא היתה בטוחה.

albatross7

25

ממש מולה הלכה והתהוותה בועה גדולה של אנרגיה בהירה. היא ריחפה לכיוונה באיטיות, בעוד העיגול הגדול שנוצר לפניה הלך וגדל, והיא יכולה לראות כעת כתמים ירוקים מתחתיו. היא התקרבה עוד. הכתמים הירוקים התרחבו והתבהרו, ונראו לה לפתע כמו דשא.

מוזר, חשבה.

il_fullxfull.368990681_nguo

24

סאם צללה לתוך אגם ההכרה השליו שלה. היא צללה לתוך עצמה פנימה וחוותה את עצמה בטבעיות האמיתית שלה. פסים כחולים-סגולים ריצדו בתוך הווייתה, והיא שחתה בהם במיומנות, מרשה לעצמה לרדת ולעלות בגלים בגבהים משתנים בתוך מערבולות של אושר עילאי. היא צפה וריחפה מעל האגם שהיתה, ועלתה גבוה מעל לקרקעית קיומה. היא זינקה כמו דולפין מתוך בריכה ועלתה לאוויר שמעל האגם, מנתרת אל על ומגירה טיפות קריסטליות של הכרה ממנה אל פניו השלווים של האגם. היא טיפסה מעלה ומעלה, מרחפת ממעל, מרקיעה אל הכוכבים, יוצאת אל היקום. היא התעופפה בטבעיות, כאילו נולדה לעוף. היא הסתובבה סביב עצמה ועטפה את כל כולה בצבעים החדשים שנגלו לה, באדום הבוהק, בצהוב המהפנט ובכתום החם. היא אהבה. היא היתה האהבה עצמה.

meditation-technique

23

סאם הרפתה את כל חלקי גופה באיטיות שיכולה היתה לשגע עצלנים. היא הרפתה חלקים בגופה שאנשים מן השורה לא היו מסוגלים להרפות. היא הרפתה, למשל, את המצח. היא כיווצה קלות את מצחה ואז שמטה אותו בבת אחת. ההרפיה, היא ידעה, מגיעה רק לאחר מתח. זכותי, חשבה, לחיות בהכרה רגועה. זה מצבי הטבעי, היא קבעה במוחה. בעשר הדקות שלאחר מכן כיווצה סאם והרפתה את כל חלקי גופה. אז היא נתנה להכרתה לנדוד בין איבריה השונים, משחררת אותם באופן סופי ומוחלט ומשקיעה אותם בבריכה השקטה של ההכרה. היא נשמה. בכל שאיפה של אוויר הרגישה איך החמצן זורם בגל גדול ששוצף ושוטף את כל כולה מהראש אל הרגליים. בכל נשיפה היא חשה את המתח בגופה זורם החוצה והכרתה נשארת שקטה ורגועה, כמו האגם בשעות המוקדמות של השחר.

22

אמה לאגודל, אמה לאגודל, נשימה עמוקה דרך שני הנחיריים, בטן מתנפחת… נשיפה איטית דרך הפה עד פרודת האוויר האחרונה. ושוב – שאיפה… נשיפה. ושוב.
קצב דפיקות ליבה של סאם החל להתייצב לאחר שקיפץ במעבר מהכיסא אל רצפת העץ, ומחזור הדם שלה החל להתמלא בחמצן ביתר שאת.
שאיפה…
הבטן של סאם התנפחה כמו כדור.
נשיפה… ארוכה…
סאם הרגישה את פי הטבעת שלה כשאטומי החנקן האחרונים השתחררו מראותיה.
שאיפה איטית.

21

סאם הציצה אל השולחן. משהו משך את תשומת ליבה ותנועתו צדה את עיניה. זו היתה נמלה שצעדה בין הנר ובין חוברת התשבצים. מדהים איך העין שלנו פועלת להגיב לפי תנועה, חשבה סאם כשמעכה את הנמלה באצבעה. תמיד כשעשתה את זה היא חוותה רגשות אשם במשך חצי שניה. התחושה חלפה לה די מהר, אך חזרה לפעם בה לעוד כמה שניות, כשראתה את חצי-הנמלה שנשאר מעוך על השולחן. גם התחושה הזו חלפה במהירות, וסאם התרוממה מכיסא העץ שלה על המרפסת וירדה לשבת על הרצפה. היא התיישבה עליה בישיבה מזרחית וסיכלה את רגליה עוד, מעבירה את כף רגלה הימנית מעל ברכה השמאלית בישיבת לוטוס.

20

וכך במשך חמישה חודשים בבקתה ביער היא קיימה את עצמה במדיטציות מרובות, מחוברת לטבע שסביבה, אוכלת את פירות היער ושותה את מי האגם. חמישה חודשים של שלמות כמעט מוחלטת בחיבור עם היקום והקיום – כמעט מוחלטת, כי את ג'ק, הסיבה בעטיה עזבה את חייה המשותפים עם בן, היא לא ראתה בחזיונותיה אף לא פעם אחת. לא בחלומותיה בלילות ולא בעמוקות שבמדיטציות.

19

העירום שלה היה נקודת מוצא טובה להתחיל לחפש ולמצוא את הקשר שהחלה להרגיש בינה ובין הסביבה הטבעית בה חיה. תובנות והבנות לא היו דבר זר לה. כשהיתה בת שש  בערך ידעה בפעם הראשונה מה הם החיים. היא הבינה היכן היא, ידעה מי נמצא איתה, הבינה את האטומים הנוגעים בה במהלך האינסופי של תאיה בייצור חייהם. היא היתה מודעת. מדי פעם, בצורה הדרגתית, החלה ההכרה שלה לנדוד מגופה תוך כדי שינה, והיא היתה מאושרת מהרעיון. היא ידעה שאם תנסה להתחבר אל עצמה יותר, אם תתחבר לסובבים אותה מדי יום, תוכל בקלות לצעוד אל מחוץ לגופה גם מעבר לשעות השינה המרובות. והיא ניסתה. והיא הצליחה. היא היתה יושבת שעות במדיטצדיות טרנסצנדנטליות ומגיעה לעולמות מופלאים. ההרפיות הנפשיות עודדו אותה בהמשך חיפושה אחר עתידה, והיא ראתה את עצמה בעיני רוחה מטפסת אל פסגתו של הר גבוה וצועקת אל כל הקיום: "מצאתי!".

18

וכך, מדי שלושה ימים, כיבסה את בגדיה. ובכל פעם בה חזרה במהאגם אל הבקתה, הליכתה העירומה הפכה יותר נינוחה, יותר בטוחה, יותר גאה. לאחר שלושה שבועות החליטה סאם כי אין טעם בבגדים כלל, והיא התפשטה. היא שטפה שוב את בגדיה במי האגם, ולאחר שהתייבשו קיפלה אותם וסידרה אותם בארונית ליד ספר האורחים. על המדף ליד בגדיה היא הניחה את הטלפון הנייד שלה, אותו כיבתה לפני ימים רבים על מנת לשמור על הסוללה שלו מלאה – לכל מקרה – ואת שאר חפציה.

17

כעבור יומיים הרגישה סאם כי בגדיה נוטפים סירחון של זיעה וריחות גוף לא נעימים. היא ירדה לחוף האגם, פשטה את בגדיה ושטפה אותם היטב במימיו. בעוד היא כורעת בחלקו הרדוד של האגם הבינה סאם כי תיאלץ לצעוד עירומה עד לבקתה על מנת לייבש שם את בגדיה. היא הביטה לכל עבר, כאילו חיפשה מי שיסתכל עליה. לא היה שם אף אחד. היא צעדה, נבוכה ומפוחדת, בגדיה הרטובים בידיה, עד הבקתה. אז תלתה אותם על מעקה העץ של המרפסת ונכנסה פנימה.

16

סאם החזירה את הספר למקומו בתוך הארון. היא בחנה את תכולתו ווידאה כי אין שם דבר נוסף. אז פנתה אל המיטה והניחה עליה את תרמילה. על הקיר שמעל ראש המיטה היה תלוי לוח עץ עגול, ובו סימנים מטושטשים שהעידו כי מתישהו בעבר היה קבוע בו שלד של דג גדול שנלכד בחכתו של אחד הציידים. על המיטה לא היה מזרן, רק משטח עץ גס הניצב על בולי עץ נמוכים ושמנים. היא התיישבה עליו, והרגישה את ישבנה נמעך כנגד המיטה הקשה. אז היא נשכבה על גבה, והנוקשות והקשיחות שהחזיר לה משטח העץ בתגובה למשקל גופה היו מפתיעות. במשך כל יום המחרת עמלה סאם על יצירת מזרן דק מאולתר עשוי זרדים ועלים, אותם פיזרה על המשטח הקשה בנדיבות.

15

זו היתה בקתה חמימה וקטנה, חדר אחד עם שולחן, שני כיסאות, מיטה וארונית קטנה. ככל הנראה, חשבה סאם, שימשה את הציידים והדייגים הפוקדים את היערות בעונת הציד, שצפויה היתה להיפתח בעוד חודשים ארוכים. סאם פסעה שני צעדים ומצאה שהיא עומדת במרכז החדר. לאוויר בפנים היתה ארומה של עץ טחוב מעורב באבק. סאם עצמה את עיניה וניסתה לזהות את שאר מרכיביו השונים של הריח. היה שם מכל טוב הניחוחות של היער בו הלכה קודם לכן. היא ניגשה אל הארונית הנמוכה ופתחה את אחת הדלתות. על המדף במרכז הארון, כיאה למסורת הנהוגה ביערות הציד במחוז, היה מונח ספר עבה עם דפים מצהיבים ומטונפים. על כריכתו לא היה רשום דבר, והוא נראה כאילו נותר שריד מימים עתיקים ביותר. סאם פתחה את הספר וגילתה את הכיתוב בעמודו הראשון: "ספר אורחים". בדפים שאחריו היו רשומים אינספור הערות, ועצות של ציידים ודייגים, רישומים ותרשימים, מפות ואיורים, כולם בכתב יד עקום, לעיתים בלתי קריא.

14

היא סיירה על קו החוף ובחנה את הנוף. בצעידתה מעכו רגליה את אבני החוף האפורות וחלוקי הנחל הירקרקים. רמיסת האבנים העלתה רעש גריסה עדין וסאם פסקה לרגע מהליכתה. השקט שהשתרר הופר רק על ידי גליו של האגם. כעשרה מטרים ממנה בתוך המים קיפץ דג אל מחוץ לאגם ושב וצלל במימיו. נראה כי היצור האינטליגנטי הקרוב ביותר היה מעבר ליערות שסביבה, במרחק של מאות קילומטרים, וכי יד אדם לא ביקרה במקום זה מעולם. המחשבה הזו הכניסה בת של שחוק אל חדרי ליבה, בת שחוק שהתפוגגה במהירות כשהבחינה בבקתה על חוף האגם הישר מולה. אולם תחושת השלמות חזרה ופיעמה בה כשנכנסה אל הבקתה, לאחר שהדפיקה שלה על הדלת לא זכתה למענה. בפנים היא לא מצאה אף אחד. מה שכן מצאה היו נמלים קטנטנות, כמה קורי עכבישים וריהוט בסיסי.

13

אז היא נעצרה. היא האזינה ביתר קשב לצלילים שבקעו בהמשך דרכה, בכיוון אליו היו פניה מועדים. היה זה צליל עדין של פכפוך, של מים נעים, של אדוות גלים הנשברת בעליצות על פני חלוקי נחל. היא הגבירה את קצב צעדיה ונעצרה רק כשהגיעה אל שפתו של אגם. מקצה האופק ועד קצהו ניצבו גבעות מיוערות בחום וירוק, עוטפות ומאגפות את האגם מכל צדדיו. והריח, אלוהים, הריח – זה היה הדבר הכי טרי שסאם הריחה אי פעם.

12

היא הלכה שעות, מריחה את ריח הטחב על העצים, אוגרת בזכרונותיה את הקולות והצבעים, עוצרת מדי פעם להקשיב או לגעת. היא היתה מאושרת. היא היתה עצובה. היא היתה שמחה, היא היתה כעוסה. היא הרגישה שהיא פשוט נמצאת. סביבה עלו ופרחו אלונים, ערבות ועצי לילך, צמחים גבוהים, שיחים גדולים, עצי פרי ועצי יער אדירים, שהתנשאו אל על, קצות צמרותיהם נוגעים זה בזה ויוצרים חופת ענפים סמיכה, דרכה הצליח להסתנן אורה המלטף של השמש בראשית האביב.

11

אז היא תלתה ואיזנה את תיקה על כתפה השנייה והחלה להסתובב בשטח. וכשהחלה לצעוד הרגישה את כל גופה רוטט בהתרגשות. היא היתה לבד. ממש לבד. רק היא והמולקולות של היקום שמקיפות אותה, מתערטלות בתוך ריאותיה, נוגעות בתוך חלליה הפנימיים, רק היא והבריאה. היא בחרה בכיוון אקראי והחלה ללכת בצעד בטוח אל תוך היער.

10

בצומת הקרוב ירדה סאם מהרכב ועמדה על מקומה, תרמילה תלוי על כתפה הימנית. נהג הרכב החקלאי המשיך בדרכו והספיק לראות במראת רכבו איך היא לא זזה ולא מסירה את מבטה מהנוף שסביבה, עד שנמוגה מטווח ראייתו של החקלאי והרכב החקלאי נעלם מטווח ראייתה שלה.

9

"אני ממשיך עד לעיירה הקרובה", אמר הנהג, חקלאי משופם, "שם אני עוצר לכמה ימים לפני שאני חוזר למשק".
הוא הביט בסאם במבט תמים. סאם בהתה מבעד לחלון הרכב ולא אמרה דבר.
"אם את רוצה", המשיך הנהג, "את יכולה להמשיך איתי עד שם".
"לא", היא אמרה, "אני חושבת שארד כאן".
"כאן?", התפלא הנהג מתחת לשפמו, ופיו נראה לסאם פתאום קטן מדי.
"כן", השיבה סאם בפשטות.

8

את החודש שלאחר מכן העבירה סאם בשיטוטים. היא חיפשה דרך, חיפשה אפשרות, הזדמנות. וכשזו הגיעה, היא לקחה אותה הכי רחוק שאפשר. זה היה טרמפ מזדמן עם טנדר חקלאי. רק שבמקום לנצלו לטובת נסיעה חפוזה וללא עלות אל שכונה אחרת בעיר, ניצלה אותו כדי להתרחק מעיר המטרופולין ההררית, בה העבירה את רוב חייה, עד לפאתיו של יער.

7

התגובה של בן קצת הפתיעה אותה, אך לא היתה משמעותית במיוחד כרגע. לא אחרי שהבינה, לא אחרי שהחליטה. עשר שנים היא חיה בשקר, עשר שנים היא מתגעגעת לדבר אחד, למישהו אחד, אחר. זו היתה ההבנה שלה. עכשיו היא מתכננת למצוא את הדרך אליו, למצוא אותו, להתחבר אליו שוב, כמו פעם. זו היתה ההחלטה. ה"בסדר" שזרק בן לחלל האוויר בתגובה – זו היתה ההפתעה.

6

אז, חצי שנה קודם לכן, השמיים לא נראו כמו בשקיעה הזו. העננות כמעט שלא היתה מורגשת, ואם היתה כזו, סאם לא הבחינה בה כשיצאה מפתח ביתם וירדה לרחוב במורד המדרגות בין העצים שבחצר. היא לא תיכננה לחזור לשם יותר, וגם לא תיכננה להעיף מבט אחד לאחור. מוחה היה טרוד במחשבות. היא חשבה על המשפט האחרון שאמרה לו, חשבה על המשפט האחרון שאמר לה. היא חשבה על המבט המוטרד בעיניו כשסיפרה לו שהחליטה לעזוב, חשבה על ההפתעה שהיתה בקולה. היא המשיכה לרדת, כמעט מעדה על אחת המדרגות, עד שהגיע אל תחנת האוטובוס הקרובה לביתם.
היא תהתה.