104

היא נשארה שם, איתו, במשחק שלהם, חרף הידיעה הברורה הזו. היא ניהלה את רומן הפילם־נואר שלה רק כדי להוכיח נקודה, כדי להיות בשליטה, כדי לעשות דווקא. בעיקר לעצמה. היא היתה חייבת לדעת שמה שהיא עושה לא בר חרטה. מה היה בה, תהתה לא אחת, מה זה היה שגרם לה לשקוע עמוק אל תוך עצמה בכל פעם שמישהו אהב אותה? היא לא יכולה להכיל את האהבה שהרעיפו עליה בני זוגה, לא יכולה לשאת את זה שהיא נאהבת. ואולי, חשבה, רק אולי, היא לא יכולה לסבול שרק מישהו אחת אוהב אותה?

כשהרומן המזדמן עם משורר הביבים הצרפתי, מעצם טבעו וככל רומן, הפך לנטל מחייב – היא קמה ועזבה.

זרועותיו של בן היוו עיר מקלט.

שוב.

שוב חיפשה אישור לתחושותיה, לרגשותיה, לבחירות שהיא עושה. היא לא הבחינה כלל כי ג׳ק, הבחור בו בחרה, כבר נזנח הרחק מאחור בזמן שהיא בודקת, מכלכלת את צעדיה ומאשרת את בחירתה.

mindful-relationship

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s