43

רוח קלה החלה לנשב והתנפצה על פרצופה, וסאם כיווצה את עיניה עד כדי חריצים צרים. כל מה שצדו אישוניה מהנוף שנפרש מולה היה מכוסה במעטה מטושטש של ריסים. אבל מוחה לא שעה אל התמונה. הוא היה עסוק בשליפת זכרונות ממאגריו ושליחתם אל תודעתה של סאם. זו לא היתה הפעם הראשונה בה התמודדה סאם עם צורך למלא חוסר. הרוח שהתגברה ורעמה כעת באוזניה הזכירה לה את ימיה כילדה, על הגבעות המוריקות שמחוץ לעיר, שואלת את הוריה מאין מגיעה הרוח. במבוכה קלה היא העלתה בעיני רוחה את מבטו המבולבל מעט של אביה ואת ההתנצלות הקלה שסיפקה אמה.

"הרוח", אמר אביה, "תמיד היתה פה. זה רק אוויר שזז".

"אבל", הקשתה סאם, "איך הוא זז?".

Untitled_1_copy

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s