42

סאם התיישבה על שפת המרפסת ובהתה. עיניה היו נשואות אל העמק שמולה, אך היא לא הביטה בו. מבטה צף באוויר, ומחשבותיה נדדו בזמן. הסתלקות המראָה של חייה הותירה בה מקום ריק, חוסר אותו הרגישה כי היא צריכה למלא. שוב.

Screen Shot 2013-07-12 at 4.59.08 PM

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s