13

אז היא נעצרה. היא האזינה ביתר קשב לצלילים שבקעו בהמשך דרכה, בכיוון אליו היו פניה מועדים. היה זה צליל עדין של פכפוך, של מים נעים, של אדוות גלים הנשברת בעליצות על פני חלוקי נחל. היא הגבירה את קצב צעדיה ונעצרה רק כשהגיעה אל שפתו של אגם. מקצה האופק ועד קצהו ניצבו גבעות מיוערות בחום וירוק, עוטפות ומאגפות את האגם מכל צדדיו. והריח, אלוהים, הריח – זה היה הדבר הכי טרי שסאם הריחה אי פעם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s